בְּפִתְחָם שֶׁל
שְׁלֹשֶׁת שָׁבוּעוֹת הַחֻרְבָּן
אֲשֶׁר נֶחֱרַב בִּגְלַל
שִׂנְאַת חִנָּם
צְרִיכִים אָנוּ לִזְכֹּר כִּי
אַרְבַּע פְּעָמִים בִּלְבַד
מֻזְכֶּרֶת הַמִּלָּה וְאָהַבְתָּ
בַּתּוֹרָה
פַּעֲמַיִם בַּהֶקְשֵׁר שֶׁל
בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם
וּפַעֲמַיִם בְּהֶקְשֵׁר שֶׁל
בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ
וְחַיָּבִים אֲנַחְנוּ לְהָבִין
שֶׁהָאֵינְסוֹף נִמְצָא גַּם
בְּכָל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ
וְאֵין לָנוּ גְּאֻלָּה
וְאֵין לָנוּ יְשׁוּעָה
וְאֵין לָנוּ הַצָּלָה
כִּי אִם בְּהַרְבּוֹת
הָאַהֲבָה
.
.
.
"רבי ישראל בעל שם טוב היה אומר: אין לך אדם מישראל שלא תמצא בו איזו מעלה יתירה. איזה ניצוץ של קדושה, והוא היה רגיל לומר: אנו מוצאים בתורה מלת "ואהבת": "וְאָהַבְתָּ את ה' אלוקיך" (דברים ו, ה), "וְאָהַבְתָּ לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח), והרי זה בא ללמדנו, כי אהבת ישראל צריכה להיות שקולה אצלנו כמו האהבה לה' יתברך. אנו צריכים לאהוב את ה', למרות מה שהוא עושה לפעמים, לפי השקפתנו, נגד דעתנו ונגד רצוננו. אדם מישראל חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, וכן אנו צריכים לאהוב את כל אדם מישראל, למרות מה שהוא עושה גם מעשים שהם רעים בעינינו ופוגעים ברגשותינו"
[סיפורי צדיקים, שמחה רז]
טוען תגובות...